כבר בשיחת הטלפון הראשונה אמרתי לו, ומאוחר יותר גם לה, שאין לי כוונה שהגישור יסתיים בחזרה שלהם לשלום בית. אמרתי לו – וגם לה – שהכי חשוב לי שבסופו של התהליך יהיה להם טוב יותר, לכל אחד עם עצמו ועם בחירתו.
עם הנסיון בגישור ובטיפול למדתי שלעיתים החיים המשותפים בבית אינם תורמים לבני הזוג ולילדיהם. בתור מאמינה גדולה במודלינג (modeling = מודל שההורים נותנים לילדים), אינני מאמינה שלדבוק במודל פגום יקנה לילדים השראה נכונה יותר לדרך בה הם יבנו בבגרותם את ביתם.
עוד למדתי לזהות שבדרך כלל בני זוג ששוקלים להפרד מגיעים אלי באחד מתוך שלושה מצבים:
האחד, הזוגיות ביניהם היתה טובה, משהו התקלקל בדרך מסיבה כזו או אחרת, ובהכוונה נכונה אפשרי ומוטב להם להישאר ביחד.
השני, בני זוג שהזוגיות הטובה התקלקלה, השיבוש ואורח החיים הזוגי הפגום נמשך זמן רב ויצר משקעים לפחות אצל אחד מהם. זה מצב שההזדמנות הוחמצה ואין מנוס אלא להתקדם לפרידה.
השלישי, בני זוג שהקשר שלהם נבנה מיומו הראשון על יסודות רעועים, הקשר מעולם לא הזין אותם והם נכנסו לקשר ושימרו אותו פעמים רבות מתחושות של "לא מגיע לי" או "אני לא מכיר סוג אחר של קשר" (לא בבית שגדלתי בו ולא בחוויות קודמות שלי). במקרים אלו אין כל טעם לדבוק בקשר שמעולם לא שירת את בני הזוג.
בקליניקה שלי פגשתי מאלה, מאלה וגם מאלה.
בתחילת תהליך הגישור אני מקשיבה לזוג בניסיון לפענח יחד איתו לאיזה משלושת המודלים של הזוגיות הם שייכים. חזרה לשלום בית תתאפשר כאשר מתברר בתהליך הגישור שמדובר בבני זוג ששייכים למודל הראשון של הזוגיות.
כשהבחור הרים לי את אותו טלפון ראשון, עדיין לא ידעתי איזה מודל של זוגיות אני עומדת לפגוש הפעם. משהו בקול שלו אמר לי שהוא עוד מתלבט אך במילים חותכות אמר שהחליט להיפרד. בשיחה הטלפונית איתה המסר היה שהיא לא רוצה בפרידה אבל הוא כבר החליט.
בדיעבד אני יודעת לספר שהיה זה הגישור הקצר ביותר שחוויתי. מפגש אחד משותף ופגישה נפרדת אחת.
במפגש הראשון הם שיתפו בסיפורם. הוא המשיך בקו הטלפוני והפגין נחישות, והיא מצידה הביעה פגיעות גדולה מהחלטתו לצד תחילתה של הפנמה שנגמר. במפגש הזה הם ביקשו להתקדם בבניית ההבנות לקראת פרידה. מניסיוני למדתי שלפעמים כשהפרידה תופסת מימדים מציאותיים של איך זה יהיה ביום שאחרי, "האסימון נופל" ואיתו לפעמים גם "השמיים".
למפגש השני הוא ביקש בהסכמתה להגיע לבד. אמר ששיתף את אימו והיא הטילה ספק בבחירתו. במפגש הזה צף ועלה המשבר העמוק בו הוא מצוי בתקופה האחרונה בכל תחומי חייו: בעבודה, ביכולת ההנאה מהחיים ובבית עם בת הזוג והילדים. במפגש הזה התבוננו בקפידה, עקב בצד אגודל, אחר כל תחומי חייו. במפגש עלו תכנים רבים שקשורים למצבו הרגשי וביחד, בעדינות, מנינו את האפשרויות העומדות בפניו לטפל בכל אלו, מאיפה להתחיל וממה להרפות, מה דחוף ומה סובל דיחוי. היה זה המפגש האחרון, אחריו הם הרימו טלפון והודיעו לי שהחליטו לנסות ולשקם את הקשר.
הקליניקה לימדה אותי שאנשים במצבי משבר זקוקים לאיש מקצוע שיעזור להם לעשות סדר, כי באותם רגעים שהשמיים נופלים הכל מתערבב וכלום כבר לא ברור יותר. באותו גישור קצר, ההתערבות המקצועית הממוקדת הניבה תוצאות משמחות. הזוגיות הזו שהיתה שייכת למודל הראשון: לא היתה צריכה להתפרק ועוד ניתן היה להצילה ולהחיות את שורשיה הטובים.
בטלפון מספר חודשים מאוחר יותר סיפר שהם ביחד, מצבו השתפר ואיתו גם הזוגיות שלהם.
הגישור הקצר הזה שב והמחיש לי עד כמה חשוב לטפל במשבר בזמן, בליווי נכון, וכמה חשוב שלא להגיע לוויתור על הזוגיות מהסיבות הלא נכונות. לאחר אותה שיחת טלפון צפו ועלו בי מילות השיר: "אולי זה רק משבר קטן וזה חולף, אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף…"
שיתוף