כבר עשור שהם גרושים.
בשנים הראשונות שלושת הילדים היו קטנים והיו אצל האם. אך כשהתחילו להתבגר הם הצביעו ברגליים והפכו את בית האב לביתם המרכזי.
פעמים רבות הסכם הגירושין צופה פני שנים רבות קדימה, וכמו שאני פעמים רבות נשאלת איך מתמודדים עם הסכם ארוך טווח כל כך, השאיפה היא שההסכם ייכנס למגירה ולא יצא ממנה, כי ההורים פשוט יתקשרו ביניהם. החיים הרי חזקים מהכל ואם רק ידברו – הכל יסתדר.
אז גם כאן, המשמורת כבר שנים לא נותרה אצל האם אלא עברה לאב והחיים נמשכו, אך מפה לשם ההתדרדרות לא איחרה לבוא. הקשר בין האם לשלושת ילדיה הלך והתנתק. אליי הם הגיעו אחרי שנה שבה ניתן היה לספור את מפגשי הילדים עם אימם על כף יד אחת. את מחיר הדעיכה של הקשר שילמו כולם.
במהלך הגישור פגשתי את ההורים ביחד, פגשתי אותם בפגישות נפרדות, ולבקשת הילדים (הגדול בן 18 ותאומות בנות 14) נפגשתי גם עימם לשמוע את תחושותיהם ורצונם.
הפגישות עם הילדים היו מרתקות וחשפו מעל לכל את המצוקה שהם חוו בשנה האחרונה בהיותם כלואים בין ההורים ובין רצונותיהם. מצד אחד אמרו שמעדיפים לגור עם האב אך חוששים לפגוע באם, מצד שני רוצים בקשר עם האם אך חוששים שהתקרבותם אליה תעורר מחדש את רצונה שיתגוררו עימה. בצר להם מצאו מפלט בסירוב כמעט מוחלט לפגוש אותה. האם נפגעה, כעסה והיתה מרחק נגיעה מלוותר על אמהותה.
ההורים היו בשלים לעבודה. המפגשים איתם היו עוצמתיים ומרגשים. במפגשים התגבשה אצלם ההבנה שניתוק בין האם לילדיה אסור לו שיקרה. האב הסכים לשתף פעולה ולסייע בחיזוק מחדש של מעמדה של האם מול ילדיה, האם מצידה הסכימה לצאת מעמדת הפגיעות, להכנס לעמדת המבוגר האחראי ולהלחם על ילדיה. והילדים מצידם יכלו לנשום לרווחה.
אני מאמינה שכמעט תמיד אין מה שיצדיק את ניתוק הקשר בין ההורים לילדים. אני גם מאמינה שלא מדובר בקשר שיוויוני ושהאחריות המרכזית על קיום הקשר היא על ההורה. בגישור הזה ההורים ידעו לקחת את המושכות לידיים ברגע האמת.
העבודה שלי מאפשרת לי רגעים של שליחות.
חידוש הקשר בין האם לילדיה, היה עבורי רגע כזה.
אם אתם מתמודדים עם משבר משפחתי, נתק בין הורה לילד, או חוסר הסכמה על הסדרי שהות – אני כאן כדי לעזור.
בואו נבנה גשר מחודש לתקשורת ולקשר.
הילה ויטקובסקי-פרץ
מגשרת, מטפלת זוגית ועו״ד
שיתוף