יש אנשים שחיים ומתנהלים מתוך בהירות עמוקה על מה נכון ומה לא נכון. זה נכון בחיים האישיים שלהם ונכון בקשרים שהם יוצרים. כשהם נתקלים בקונפליקט עם אחר, הם לרוב ידעו להצדיק את דרכם ולטעון שהיתה נכונה בעוד דרכו של האחר מוטעית. כמובן שכשיחפשו לכך אישור יהיה להם קל למצוא לכך את כל הצידוקים וההסברים הנדרשים.
הנטייה הטבעית שלי שונה. בכל פעם שהזדמן לי במהלך חיי מתח או קונפליקט ביחסים שלי עם מישהו, הנטייה שלי היתה לראות את הצד שלי ובה בעת את זה של האחר. וכך מיד כשעולה בתוכי הקול שמסביר את עצמי יעלה מולו קול אחר שיסביר לי את צדקתו של האחר. לתכונה הזו יש יתרונות וחסרונות אותם חוויתי לאורך חיי. אך מה שבטוח שכמו שאני באה עם כל מי שאני לחיי המקצועיים, כך גם התכונה הזו נכנסת איתי לחדר הגישור.
הנטייה הזאת שלא תמיד חיבבתי בעצמי, מתגלה לי שוב ושוב ככלי רב ערך בגישור. כשמגיע אלי זוג שרוצה להיפרד אני מצליחה מיד בתחילת השיח להתחבר לשניהם, לראות את שניהם ולהבין אותם. הדבר עוזר לי לאפשר שיח במהלכו מצליחים בני הזוג לדבר, להרגע ולהתקדם בתהליך ממקום מפוייס ומרוכך יותר.
בני הזוג מגיעים אלי לרוב בנקודה שבה לכל אחד מהם קשה לפגוש את רצונו של השני בשל כעס, פגיעה או חשש שהדבר יפגע באינטרסים שלו. כמגשרת אני משקפת לכל אחד מבני הזוג את נקודת המבט של השני, תוך שהוא מקבל מקום לבטא את עצמו ולהרגיש בטוח שהאינטרסים שלו יישמרו.
אומרים שכל אחד מקבל בסל התכונות שלו את מה שיזדקק לו בחייו, התכונה הזו מזכירה לי שכנראה הגישור נועד עבורי ואני עבורו.
שיתוף