הילד הלכוד בין הוריו

לפני כמה שבועות, קיבלתי שיחת טלפון. כל אחד מההורים ביקש להיפגש – אבל לבד. רצו לדבר על היישום של הסכם הגירושין בכל מה שקשור לילדם המשותף. מה שהיכה בי מיד, עוד לפני ששמעתי פרטים – הוא הכעס. אותו כעס ישן, עקשן, שלא דעך גם אחרי 12 שנה. שניהם עדיין שונאים. עדיין מאשימים. עדיין מחזיקים אחד את השנייה כאשמה לחיים שלא הסתדרו. ובתווך? ילד.

הפגישות איתם – כל אחת בנפרד – היו סוערות. הסכם הגירושין כתוב וחתום, אבל כל יישום שגרתי (כמו תשלום, זמן הורות, מסגרת חינוכית) הופך למאבק. הילד הזה חי על קו התפר בין שני עולמות – וכל תזוזה שלו קורעת עוד סיב של נאמנות פנימית שהוא מנסה להחזיק בתוכו. מאחורי הילד הזה עומדים הורים שהתגרשו בסערה. בגידה, אובדן כלכלי, מאבקים ממושכים. גירושין שליווים אותם ואת ילדיהם כבר עשור – ולא באמת הסתיימו. הכעס, הפגיעות והמאבק – עדיין שם. הילדים, כרגיל, שילמו את המחיר.

הוא גדל לתוך מערכת טעונה, עם דרמה שהמשיכה להתגלגל גם אחרי הפירוק הרשמי. בית משפט, חוסר תקשורת, לחצים, מסרים כפולים – כל אלו הפכו לחלק מהמציאות היומיומית שלו. והיום, בגיל ההתבגרות, כל זה צף מחדש.

עצה מהלב: אל תמתינו ש"יעבור לבד"

הורים יקרים – גירושין הם לא סוף פסוק. גם אם עברו שנים, אם לא נעשה תהליך אמיתי של עיבוד, שיקום ודיאלוג – הילדים ימשיכו לסחוב את המטען הלא פתור.

ולכן, גם אחרי שנים – שווה לעצור. לבחון מחדש את הקשר ביניכם כהורים. לגשת לגישור, אפילו מאוחר, כדי להסדיר את מה שלא נסגר אז – לטובת הילדים שלכם.

תנו להם את המתנה הכי גדולה – שקט

את הגירושין אולי לא תוכלו למחוק, אבל אתם כן יכולים לבחור לנהל את ההורות המשותפת שלכם אחרת. בגישור. מתוך תקשורת, הקשבה, ובעיקר – אחריות.

אם אתם מרגישים שהפצע מהגירושין עדיין פתוח – גם אחרי שנים – זה הזמן לעצור ולבחור אחרת. בואו ניפגש ונבחן יחד איך אפשר לבנות תיאום הורי אמיתי, גם אחרי שהשנים חלפו.

דיסקרטיות מובטחת!

הילה ויטקובסקי-פרץ
מטפלת זוגית, מגשרת ועו״ד